יום השואה כשהייתי ילדה, יום השואה היה יום עצוב שכזה ומלא בכאב וברחמים על מיליוני האנשים שנהרגו בשואה ועל הצורות המזעזעות שבה קרו מיקרי המוות האלה וגם כאבם של אלו ששרדו את הזוועות. הבן הצעיר שלי, בן ה-9, שואל הרבה שאלות הגורמות לי לחשוב שוב על הדברים. כיצד אוכל להעביר לו את המסרים בהתאם לגילו? כיצד אעבירם באופן ובהתאם לערכים החשובים שחשוב לי להעביר אליו. חשבתי על האנשים שחיו בתקופה זו, על האנשים שהתמודדו עם זוועות ועם כאב עצום. על האנשים שלא ידעו האם עדיף להם להמשיך לחיות או שיסתיים כבר הסבל של מה שמוגדר - החיים. על חוסר הוודאות שליוותה את חייהם. על הפחד והדאגה ליקיריהם ולעיתים אפילו על הפחד לחזור לחיים (כי מי יודע מה מחכה לנו בחוץ). על הקושי לעבור את היומיום מכל הבחינות האפשריות (מחלות, תזונה, ייאוש וכו'). חשבתי על הילדים שלי - שלנו, של כולנו - על אלו שעוד צעירים מדי כדי לשמוע, כדי להבין, כדי להכיל את גודל ועוצמת הסיוט שבו חיו האנשים האלה (באופן אישי, אני לא בטוחה שגם אנחנו, המבוגרים, לגמרי מסוגלים להבין). אני רוצה שידעו שכל אחד ואחד מהשורדים וגם כל אחד ואחד מהנרצחים היה גיבור. כל אחד ואחד מהאנשים שחיו בתקופה הזו היו בדיוק כמונו, אנשים מלאי חלומות, תקוות, אהבות לצד הפחדים, הדאגות, הייאוש והאכזבות. אני רוצה שידעו שבזכות כל אותם אנשים ובזכות הכאב שלהם, העולם הבין שהפתרון ל"בעיית היהודים" היא מדינה משלהם. אני רוצה שידעו שבזכות מעשים של אנשים בודדים, קבוצות קטנות, התפתחו דברים גדולים. אני רוצה שידעו שבכל מקום ישנם אנשים טובים. אנשים טובים שנתנו מחסה לילדים/משפחות תוך כדי סיכון המשפחות שלהם. אנשים שהבריחו ציוד/אנשים מ-ואל המחנות כדי לסייע לאנשים שהם בכלל לא מכירים. אנשים שיצאו לעימותים ישירים או עקיפים בשוביהם. אנשים הקריבו את חייהם כדי להציל מישהו אחר. אנשים שעשו מעשי גבורה יומיומיים קטנים וגדולים והצילו אדם או יותר שהביא לעולם שושלת ענפה. אנשים שאחרי שהסתיימו הזוועות, בחרו לעלות, לעשות, לבנות, ולקדם את הקמת המדינה שלנו למרות הכאב, האובדן והפצעים הרבים שלהם. כל אחד מהאנשים הללו, חי או מת, עשה שינוי משמעותי בעולם, בזכותם אנחנו כאן, חיים בנוחות במדינה המדהימה שלנו. זה לא רק יום של כאב זה יום של גבורה גדולה, יום של זכות אדירה שלנו, בזכותם. לפני מספר שנים השתתפתי ביומולדת 90 של ניצול שואה, הוא אמר משפט שבעיני, מסכם הכל: "המשפחה שלי, עשרות של ילדים, נכדים, נינים ואלה שעוד יגיעו, הם התשובה שלי לאלה שניסו לרצוח אותי ורצחו את משפחתי". מעבר לכאב, הצער והפחד הקיומי שבו חיו, אני רוצה שילדי ידעו שבזכות מעשיהם של אנשים יחידים וקבוצות, אנחנו יכולים לחיות היום בנוחות, במדינה שלנו ופתח את העולם שלנו וכן, גם של אלה שניסו לחסל אותנו. אנחנו רק צריכים לשמור על מה שיש לנו, לזכור למה אנחנו כאן, להמשיך לצמוח ולהיות מאוחדים ומאושרים.

יום המשפחה הוא יום חגיגה נחמדה. כיצד תוכלו ליצור את התנאים כדי להנות מאווירה דומה לאורך כל השנה?

איך הייתם מרגישים אם הילדים שלכם היו מתעלמים מכם? דמיינו את הסיטואציה הבאה: הגעתם הביתה, כולם במסכים (מוכר, נכון?). אתם נכנסים, מנסים לתקשר עם הנוכחים...שקט. מנסים לפנות לכל אחד מהנוכחים באופן אישי... שקט. כ ל אחד בענייניו. התעלמות מוחלטת, כאילו אתם בכלל לא שם. אילו תחושות עולות בכם? מה תעשו? קחו רגע וחישבו על המצב? דמיינו את הסיטואציה הזאת במקום העבודה עם הבוס/ קולגה. יותר גרוע, נכון? אבל מה קורה כשהורה מתנהג בצורה כזאת? ילדים חווים את הסיטואציה הזאת עם החברים/ משפחה מידי פעם... אבל עם ההורים זה אחרת. בואו נודה, חלק לא מבוטל מאיתנו, המבוגרים, גם מכורים למסכים. מה קורה כשהילד רוצה לספר משהו שקרה בכיתה ואנחנו במסך? מה קורה כשהילד מבקש עזרה בשיעורי הבית ואנחנו במסך? מה קורה כשהילד סתם רוצה לדבר איתנו ואנחנו עסוקים, במסך? מה הילד מרגיש? מה הילד מסיק מכך? מה הילד לומד מכך? מה הוא חושב עלינו? וחשוב יותר, מה הוא חושב על עצמו ועל החשיבות שלו בעינינו? איך נראים הדברים מנקודת המבט של הילד שלך? ו לא, הוא לא חושב, שיכול להיות שגם אנחנו "מכורים". הילד גם לא מבין שגם הוא מתנהג ככה (ובטח ובטח שאינו מבין, אם אנחנו מחזירים לו בהתנהגות דומה). מנקודת מבטו הוא חושב שהוא פחות חשוב מהמסך. הוא חושב שהוא פחות מעניין, פחות חשוב. ילד רואה את הכל ביחס אליו ולכן המסקנות שיסיק קשורות אליו. הילד יסיק מסקנות שקשורות אליו ולקשר שלו איתנו. בואו נודה, גם המבוגרים עושים את זה הרבה פעמים (נעלבים, נפגעים) למרות שאנחנו יודעים שלא הכל קשור אלינו. הילדים פונים אליכם כי אתם המקום הבטוח שלהם. הם סומכים עליכם, הם לומדים מכם איך מתנהלים בעולם. הילדים מפסיקים לפנות אליכם כשהם מבינים שהם לא מעניינים אתכם (להבנתם), או שהם חשים שאתם לא פנויים אליהם (וממש לא חשובה הסיבה). ומה באמת היינו רוצים שיקרה? חשוב לנו שהילדים ידעו ש: אנחנו אוהבים אותם, מאוד. אנחנו פה בשבילם, תמיד. שהם חשובים לנו מאוד. אנחנו שמחים בשמחתם ורוצים לעזור להם בכל מה שאפשר. אנחנו לא תמיד יודעים הכל. היינו רוצים שידעו, שאנחנו מנסים וגם טועים הרבה פעמים. אנחנו מאוד רוצים קשר טוב עם הילדים שלנו. גם לנו יש ימים פחות טובים. שאמנם אנחנו המבוגר האחראי, אבל לפעמים התפקיד הזה גדול עלינו ואנחנו לומדים ומתקנים. ועוד הרבה דברים... שהיינו רוצים שידעו...אבל, איך הם ידעו, אם לא ישמעו את זה מאיתנו? תקשורת, שם הכל מתחיל... כשהילדים מגיעים הביתה, נסו לפגוש אותו במבט, לחייך, להתעניין בחייהם (ואין הכוונה ל"חפירה" על מה עבר היום). שאלות קטנות כמו: מה שלומך? איך עבר היום? מה התקדם עם ... (משהו שאתם יודעים שהטריד אותו/ה יום קודם). או משפטים כמו: אתה יודע, מאד התגעגעתי אליך היום. את יודעת, חשבתי עליך כל היום. ראיתי את X ומייד נזכרתי בשיחה שלנו מאתמול וכו'. כשהילדים עוברים לידכם, חייכו אליהם, עשו מה שאתם יודעים שגורם להם להרגיש אהובים, בכל דרך שתוכלו לחשוב עליה. מידי פעם עברו לידם והתעניינו במה שהם עושים. התעניינו בחיים שלהם, עניין אמיתי , כנה, שתפו מחייכם, זה תהליך משתלם ומתגמל. נסו לשבת עם הילד, בלי הניידים ופשוט לדבר, עדיף להתחיל שיחה על עניינים פשוטים ויומיומיים ולא על נושאים טעונים. הציעו משחק משותף, אפילו במסכים (xbox, sony וכו' ). שתפו בחוויות ובניסיונות שלכם, אפילו מהתקופה בה הייתם בגילם, הם אוהבים לשמוע סיפורים (כמובן, שימו לב לתגובות הילד והתאימו את תגובותיכם לסיטואציה). והכי חשוב, פשוט להיות שם, בעצמנו . מתי עצרתם פעם לחשוב, איזו הורה אני רוצה שהילד שלי יחווה? תחשבו מידי פעם על הסוגיה הזו ופעלו בהתאם. זכרו, הילדים אוהבים אתכם, הם זקוקים לכם, הם רוצים תקשורת טובה איתכם וגם אתם, רוצים בדיוק את אותו דבר. אז בואו נגרום לזה לקרות :)

מה הקשר בין בננה לאושר ולהצלחה שלכם ושל ילדכם? לפני מספר ימים הייתי עדה לדיון מעמיק בין שני ילדים... על בננה. נכון, זה לכאורה דיון שולי וזו בדיוק הסיבה שהחלטתי לספר לכם על זה: אחד הילדים מאוד אוהב בננות והשני – ממש לא. האחד, אכל את הבננה ונהנה מהאכילה ואילו השני, הזדעזע ממש מעניין אכילת הבננה. לאחר מספר שניות של התאוששות מהמחזה הוא שאל את חברו: ​איך אתה יכול לאכול את הדבר המגעיל הזה?! הוא צהוב עם כתמים חומים, אתה לא רואה שזה ר-ק-ו-ב. והשני השיב: מה?! זה החלק הכי מתוק, זה ממש טעים... הדיון המשיך בלהט, והמשיך והמשיך... כמה פעמים בגלל אירוע מסויים החלטתם שאתם טובים/לא טובים במשהו מסויים? כמה פעמים החליט כך הילד? כמה פעמים בגלל אירוע מסויים החלטתם שאתם אוהבים/לא אוהבים אדם מסויים? המוח שלנו מאוד יעיל. המוח שלנו מתייג דברים/אירועים כדי להקל על השליפה ועל התפקוד (בעגה המקצועית קוראים לזה סכמות). מרגע שנוצר תיוג, אנחנו כמעט ולא מקדישים תשומת לב נוספת לבדיקה, האם התיוג שנתנו נכון לנו גם היום. אנחנו פועלים לפי האוטומט שלנו כמו בכל פעולה שגרתית החוזרת על עצמה. אז, נכון, לא יקרה כלום אם הילד או אנחנו לא אוהבים בננה... אבל מה אם מדובר בנושא חשוב יותר? מה אם מדובר בנושא שהוא קריטי? אם הילד החליט שהוא לעולם לא ידע לכתוב/לקרוא? אם החליט שלא טוב במתמטיקה/אנגלית? אם החליט שהמורה שונא אותו? נכון או לא נכון, האם זו באמת בחירה שלכם? מדוע בחרתי לספר לכם על סיפור הבננה? הבננה היא בננה, היא דבר נתון. כל אחד מתייחס ל"בננה" בהתאם לניסיונות עבר ולטעמים האישיים שלו. כל אחד גם מתייחס לבננה בהתאם לתגובות הסביבה שלו וקבוצות הייחוס שלו (משפחה, חברים, כוכבי רשת ועוד). אם החלטנו בשלב מסויים שאנחנו אוהבים או לא אוהבים בננה או כל דבר אחר (תשלימו בעצמכם) ומשם המחשבה על הבננה חוזרת על עצמה בד"כ בלי להקדיש תשומת לב נוספת לעניין אהבת הבננה או לא. הפרשנות שנתנו לדבר מסויים ממשיכה ללוות אותנו ואילו הבננה, נשארת בננה. אז... מה אנחנו, ההורים והמורים יכולים לעשות? ראשית פותחים עיניים ואוזניים ומוצאים את המקום שהבחנו שהילד תייג תיוג לא מקדם. לאחר מכן נשאל אותו שאלות שגורמות לו לערער על האמת שיצר במוחו, מבקשים ממנו למצוא משהו שבו הוא כן טוב, בתחום שבו נרצה לשנות את ההתניה. בימים הבאים, נבקש ממנו בכל יום למצוא משהו חדש חיובי בתחום שנבחר. אפילו אם הצליח לענות על שאלה אחת מכל שיעורי הבית... זוהי נקודת אור חיובית ומשמעותית להתחיל להתייחס אליה! לאט לאט הייחוס ישתנה וכך גם האמונה המגבילה תתחלף ותפנה את מקומה לתפיסה חיובית יותר. אם התפיסה היא של המורה לא אוהבת אותי אז נבקש ממנו לראות איפה המורה עשתה היום משהו שדווקא היה לו נחמד. הרעיון הוא לסדוק את האמונה הישנה והלא מקדמת וליצור במקומה אמונה חדשה טובה ונעימה יותר. אם נתמיד למצוא את נקודות האור האלה ונעודד אותו בעקביות בכל נקודה שנראה נחווה שינוי אמיתי בתפיסה של הילד. באהבה ובהצלחה, שרה טאובס

האם כל ילד באמת מסוגל להצליח יותר? התשובה ברורה, השאלה הגדולה היא איך עושים את זה?

המאמר מיועד להורים / אנשים אשר רוצים להעצים את הילדים שלהם ואת עצמם. כשהיינו קטנים שאלו אותנו מה נרצה להיות כשנהיה גדולים ולכל אחד מאיתנו היתה תשובה... השאלה הזו תמיד היתה באוויר, זוכרים? כמובן, שעם השנים, התשובה הזו השתנתה אבל היה לנו כיוון... שאפנו לשם... התרגשנו מהחלום שלנו, חלקנו עשינו פעולות מתאימות כדי להגשימו. עם השנים רובנו חישבנו מסלול מחדש והתעדכנו... ולפעמים ה"חלומות" שלנו השתנו. פעמים רבות כשעצרנו וחיפשנו את עצמנו, גילינו שהחלום התחלף בחלום אחר. כמבוגרים, רובנו כבר פחות שואלים את השאלות האלה. כיום, הרבה ילדים רוצים להיות מפורסמים, עשירים, שיהיה להם כל מה שהם רוצים... וזה מצויין. יחד עם זאת, חשוב שכמבוגרים גם נעודד וגם נכוון אותם על ידי כך שנמשיך את השיח ונשאל אותם: מפורסם במה? אילו פעולות יביאו לידי ביטוי את הייחוד שלך (הילד/ה) כדי שתהיה מפורסם? עשיר? זו אחלה שאיפה, אך מה הערך שתביא איתך שיהפוך אותך לעשיר? אם היה להם כל מה שהם רוצים, או שיכלו להשיג הכל – מה היה הדבר שהיו רוצים להגשים/לקבל? מה זה יאפשר להם? איזה צורך שלהם זה יספק? וכו'. אלו שאלות לדוגמה שחשוב שנשאל את הילדים. נכון, הם לא חייבים להחליט כבר היום... נכון, הם לא מחליטים על כל מסלול החיים שלהם כבר עכשיו... אבל, שאיפה ליעד, גם אם הוא רחוק ונראה כרגע מאתגר מאד להשגה, היא חשובה מאוד. חשוב שתהיה להם מטרה, שהם ישאפו אליה, משהו שירגש אותם, שייגרום להם לפעול, להתפתח ולצמוח כדי להגשים אותו. אולי החלומות ישתנו עם השנים אבל בינתיים הילדים שלנו יתפתחו, ילמדו וירכשו מיומנויות חשובות לחיים ובעיקר ילמדו להכיר את עצמם, את היכולות האדירות שבהם ואת השאיפות שלהם. ניטשה אמר: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך" בתהליכים המועברים בקורסי סיפור הצלחה אנחנו שואלים שאלות רבות לטובת צמיחה והתפתחות ובמקביל בוחנים את הערכים, התפיסות והאמונות לגבי היכולות והמסוגלות של הילדים כדי לבחון האם הן באמת נכונות עבורם. האם הן יקדמו אותם או אולי בדיוק ההיפך? חשוב ששאלות כאלה יהיו באוויר כל הזמן... הילדים וגם המבוגרים מתפתחים משאלות כמו: מה עוד אפשרי עבורי, מה מעניין אותי, מה עוד יכול לקדם אותי לשלב הבא? איזו מיומנות עלי לרכוש כדי להשיג את היעד? איזה אדם אני צריך להיות כדי להשיג את השאיפות האלה? מה הסביבה הנכונה לי כדי להתקדם לעבר ה"חלום"?וכו' כהורים אנחנו רוצים ילדים מאושרים ומצליחים, ילדים שמנהיגים את עצמם, ילדים מונעי מוטיבציה פנימית הפועלים להגשמת החלומות שלהם. בואו נעזור להם להמשיך לחלום ונכוון אותם לצמוח ולהשיג אותם ולהגדיל את תחושת המשמעות והאושר. ועוד דבר קטן לסיום: שאלות הן דרך מצויינת לתקשר ולהכיר טוב יותר את עצמנו ואת ילדינו. אז מה השאלה שלך היום? לפעמים התשובות שלנו יפתיעו גם אותנו.

כשהילדים קטנים אנחנו עוטפים אותם ודואגים לכל הצרכים שלהם ואז הם מתחילים להתבגר ו...